נתק משפחתי – על הורים שמבקשים סליחה על הכול אבל לא מבינים למה זה לא עובד

\\https://www.facebook.com/share/p/14XukFHzHH1/

על הורים שמבקשים סליחה על הכול אבל לא מבינים למה זה לא עובד

ריפוי נתק משפחתי הוא דבר מאוד טריקי.

לפעמים נעשים צעדים שנראים ככאלה שאמורים לרפא את הנתק,
להחזיר את הקשר,
אבל בפועל הם עושים את ההפך.
הם מעמיקים את הקרע ומנציחים את הנתק.

אחד המקומות העדינים והמסוכנים ביותר בהקשר הזה
הוא מה שאפשר לקרוא לו
לקיחת אחריות מזויפת.

כשילדים מנותקים מהמשפחה מנסים לתקשר את מה שעשו להם

הרבה פעמים ילדים מרגישים שההורים עשו כלפיהם דברים קשים,
ולפעמים הם מנסים להגיד את זה להורים.

מהצד של ההורים, זה נחווה כהאשמה.

ולפעמים הילד או הילדה אומרים זאת בצורה ברורה:
לא יהיה קשר עד שאת/ה ההורה תקח/י אחריות על מה שהיה.

במצבים כאלה, יש הורים שמחליטים לקחת אחריות על הכול.
על מה שהם עשו,
על מה שהם לא עשו,
על דברים שהם זוכרים,
ועל דברים שהם לא זוכרים.

העיקר שהילד יהיה מרוצה ויסכים לקשר.

אפשר לנסות לקחת אחריות על הכל – אבל זה לא עובד

אפשר לנסות לקחת אחריות בלי באמת להתכוון אליה במהות
הרבה הורים אכן מנסים.

אבל מניסיוני
זה לא עובד.
ולעיתים זאת טעות.

למעשה,
בכל המקרים שפגשתי,
זו היתה התנהגות שפגעה בקשר והעמיקה את הנתק,
גם אם הכוונה מאחוריה היתה טובה וכואבת.

מה הפירוש של לקחת אחריות על הכל?

כשאדם לוקח אחריות על הכול,
גם על מה שהוא באמת עשה וגם על מה שהוא לא מרגיש שהוא עשה,

הפירוש המעשי של זה
שהוא בעצם לא לוקח אחריות על שום דבר.

זה נשאר מהפה החוצה.

והילד או הילדה מרגישים את האחריות המזויפת.
לפעמים הם מבינים מה קורה ברמה השכלית,
ולפעמים רק ברמה החווייתית.

בכל מקרה, ההקלה שאמורה להגיע דרך לקיחת האחריות של הצד השני
לא מגיעה אליהם.
לא פוגשת אותם.

כי לקיחת אחריות אמיתית היא לא אמירה כללית של
אני אשם בהכול, סליחה על הכול.

זה לא אמין.
וזה לא יוצר תנועה.

זה רק מעביר עוד אשמה
ועוד בלבול.

זה משאיר את הכול תקוע
ומסבך את העניינים.

ומהצד של ההורה

הרבה פעמים ההורה אומר:
אני מצטער, אני אשם.

אבל בפנים הוא רק מקווה שזה יחזיר את הילד.

לא מתוך בירור פנימי אמיתי,
לא מתוך נכונות לפגוש באמת את החלקים שלו.
לא מתוך הכאב המהותי שמופיע עם האחריות,
ווגם לא מתוך קבלה בריאה של הגדילה הפנימית שנובעת מקבלת

ואז קורה משהו כואב לשני הצדדים.

הילד מרגיש שאין כאן אחריות אמיתית.
כי מעבר למילים, שום דבר מהותי לא משתנה,
והמילים עצמן מאבדות ערך.

וההורה מרגיש מתוסכל.
"אמרתי כל מה שרצית לשמוע,
אז למה זה עדיין לא עובד."

לקיחת אחריות מזויפת ברמת העומק

לקיחת אחריות על הכול היא לעיתים מנגנון לא מודע
שנועד להימנע מעבודת העומק האמיתית.

להסכים לבדוק מה באמת שלי.
איפה באמת פגעתי.
ואיפה לא.

—-

בפוסט הבא אכתוב
מהי לקיחת אחריות מהותית,
ואיך נראה מכתב אחריות שאינו מניפולטיבי.
כזה שיכול באמת להתחיל תנועה.