הפער שבין הרצון לרפא נתק משפחתי לבין עבודת הריפוי בפועל (חלק ב')

הפער שבין הרצון לרפא נתק משפחתי לבין עבודת הריפוי בפועל (חלק ב')

שני חצאי גשר אבן קטועים מעל תהום מעוננת. בין הרצון לקרבה לבין הפחד ממנה נפערת תהום

מה גורם להורים שרוצים ריפוי של הקשר עם הילד/ה המנותק/ת,
שרוצים מאוד לעשות את העבודה,
שמרגישים, ואומרים, שזה הדבר הכי חשוב להם

למצוא סיבות טובות, משכנעות, וגם אמיתיות
שלא להיכנס לעבודת הריפוי החשובה הזאת עכשיו?

בפוסט הקודם נגעתי באיך ההורים מסבירים את זה שלא מתאים כרגע להשקיע בעבודה:

  • "אני עשיתי כבר את העבודה הפנימית – עכשיו שהוא/היא יעבוד"
  • "הוא לא מעוניין בקשר ואין מה לעשות"

ועוד שלל סיבות חשובות וטובות שכדאי לקרוא אותן.

(מי שלא קרא את הפוסט הקודם – מומלץ).


השאלה מדוע הורים שיש להם נתק משפחתי,
נוגעים בעבודה אבל לא ממשיכים

היא שאלה חשובה שנמצאת במרחב העבודה שלי עם נתקים משפחתיים במשך שנים רבות.

לאורך השנים מצאתי כמה וכמה תשובות טובות לשאלה הזאת.

בפוסט הזה אני רוצה לגעת בארבע תשובות בקצרה:

  • השלוש הראשונות – תשובות שכיחות, שמייצגות קבוצה אחת של תשובות.
  • והתשובה הרביעית – נוגעת במשהו מהותי אחר, שקשור לעבודה הזאת.

1. אולי עכשיו, זה יפתר מעצמו

בדרך כלל כשמתחילים לגעת מחדש בנתק משפחתי, במיוחד בסדנאות או במפגשים האישים בדרך העומק, דברים מתחילים קצת לזוז.

לעתים, אחרי שמשהו התחיל להיות מובן יותר,רך יותר או בהיר יותר מבפנים,
או כשמשהו התחיל להשתנות מבחוץ,

אז יש הרגשה:

  • אולי הזמן ירפא.
  • אולי הילד ישתנה.
  • אולי משהו יקרה שיסדר את הדברים מבלי שנצטרך להשקיע הרבה אנרגיה

אין ספק שזוהי תקווה לגיטימית.
ואכן, יש פעמים נדירות, במיוחד בנתקים רכים, שמשהו ימשיך לנוע לאורך זמן, אחרי עבודה קלה יחסית

יחד עם זאת, ברוב המקרים – זה לא קורה

הזמן עצמו, לא מרפא נתקים.
לרוב, הוא רק מעמיק אותם.

2. קשה להשקיע את המשאבים

תשובה נוספת לשאלה למה להורים קשה להשקיע את עבודת הריפוי הנדרשת – קשורה למשאבים

אפשר להסתכל על ההשקעה הכספית – אבל לרוב לא מדובר רק על זה

  • זה גם אנרגיה.
  • זה גם זמן.

ולמעשה, בחוויה של הרבה הורים
זה מרגיש כאילו צריך לעצור את החיים כדי להתעסק רק בנתק המשפחתי.

ויש עוד דברים שצריך לעשות.
יש עבודה, יש מחויבויות, יש חיים שממשיכים.

וגם זה נכון.

ופה עולה השאלה:
האם אפשר באמת להמשיך לחיות
כשחלק כל כך מרכזי בתוכך פצוע?

לפעמים, התשובה המעשית היא כן.

3. עכשיו זה לא הזמן

ויש גם את ההרגשה שעכשיו זה לא הזמן.
זוהי חוויה חזקה שאני שומע מהרבה הורים לאורך השנים

עכשיו זה לא הזמן לעבוד עם ריפוי הנתק המשפחתי.

  • אולי השנה הזאת עמוסה.
  • אולי בשנה הבאה.
  • אולי כשיהיה יותר רגוע.
  • אולי שיהיה יותר קל כלכלית

וזה נשמע הגיוני לגמרי. אולי זה נכון

אם הורים הולכים עם הגישה הזאת (ולגיטימי ללכת איתה)

הרי שבנוסף לסבל המתמשך של הנתק
כדאי לקחת בחשבון שני דברים:

  • אם עכשיו זה לא הזמן לעבוד על ריפוי הנתק, אז יתכן שהזמן האידאלי לעבודה על הנתק לא יגיע בתקופה הנראית לעין
  • כשאולי יגיע הזמן, אז אולי, מסיבות שונות, הכניסה לעבודת הריפוי תהיה מורכבת יותר, פחות זמינה או מאוחרת מידי

אבל יש משהו עמוק יותר

כל התשובות האלה נכונות.
והן לגיטימיות.

אבל להבנתי, בנוסף לסיבות הקודמות שמקשות לעשות את העבודה
יש משהו עמוק יותר.

הדבר שבאמת מונע מהורים להיכנס לעבודה הזו הוא מה שהיא מבקשת מהם.

כיוון שונה לגמרי

הרבה מההורים שיש להם נתק משפחתי, כבר עשו הרבה

מהיבט אחד

  • הם חשבו.
  • הם ניתחו.
  • הם ניסו להבין מה קרה.
  • הם עבדו עם עצמם.
  • התיעצו עם חברים או בני משפחה אחרים
  • אולי אפילו עשו טיפול לזמן מה בנושא הזה

מהיבט אחר הם

  • הם ניסו להסביר לילד/ה שלהם שהם טועים בפירוש שלהם את הדברים שקרו
  • הם ניסו לשנות את העמדה של הילד/ה שלהם
  • הם התנצלו, ולקחו אחריות (לעתים גם על דברים שהם ממש לא חושבים שעשו),

הכל בשביל שהילד/ה יהיה איתם בקשר

  • הם שלחו שליחים, אחרים מהמשפחה, כדי שידברו עם הילד/ה המנותק/ת

אבל ניסיון השנים מלמד אותי
שכל הדברים האלה יכולים להיראות נכונים,
ויש להם ערך כמובן

יחד עם זאת
עבודת הריפוי העמוקה של נתק משפחתי
היא בכיוון אחר לגמרי.

עבודה פנימית – על המקורות של הנתק המשפחתי ועל מבנה הנתק הפנימי

העבודה המרכזית שהורה יכול לעשות כדי לרפא את הנתק המשפחתי,
קשורה לעבודה פנימית שהוא יכול/ה לעשות עם עצמו
במרחבים שיאפשרו לו לעשות אותה.

כתבתי לא מעט על עבודת העומק הזאת (אפשר להסתכל בפוסטים קודמים)
ומומלץ גם לצפות בסרטון ששם ריכזתי את עיקר העבודה (מי שלא מוצא/ת תכתבו לי ואשלח קישור)

אני רוצה להתמקד בכמה מילים על הפשרת מבנה הנתק הפנימי –
שהוא חלק חשוב מהעבודה שהורה יכול לעשות לרווחתו, ולחיבור הקשר עם הילד/ה שלו. .

העבודה על מבנה הנתק הפנימי

העבודה הזאת לא ממוקדת ב"מה אני עושה עם הילד/ה שלי שמנותק/ת"

היא קשורה

לעבודה על מבנה הנתק הפנימי שחי בתוכך.

  • למקום הקפוא בתוכך.
  • למקום הרחוק.
  • למקום שנסגר.

למקום הפנימי שהנתק הוא השפה שלו
ושאלה החיים שהוא יוצר – לרוב בצורה לא מודעת..

מדובר על מבנה פנימי שלם, של אמונות, התנהגויות, רגשות, דפוסים, הרגלים
שמתווה לך את החיים וחלק מהיחסים שלך.

הנתק הפנימי, עלול להשפיע בין השאר גם על

  • על הקשרים שלך.
  • על הרווחה שלך.
  • על הקריירה שלך,
  • על השפע שלך,
  • על היכולת שלך לקבל ולתת אהבה.

(רשימה חלקית)

לעתים מבנה הנתק מתגלגל בדורות ומגיע אליך,
לעתים מדובר באירועי ילדות,
ולפעמים המקורות שלו הם שונים.

ואני רוצה לסיים בניסיון העבודה שלי לאורך כל השנים.

כאשר הורה שיש לו ילד/ה מנותק/ת מסכים להיכנס לעבודה פנימית כזו
בנחישות, בגמישות ובאומץ לאורך זמן,
ברוב המוחלט של המקרים
מתחילה להיווצר תנועה מרפאת
בפנים
ולאחר זמן, באופן סינכרוני,
גם בקשר עצמו עם הילד או הילדה המנותקים.

ממש בקרוב תפתח קבוצה תהליכית לריפוי נתקים משפחתיים
8 מפגשים של עבודת עומק ממוקדת