נתק משפחתי – מי באמת יכול להחזיר את הילדים הביתה

נתק משפחתי: מי באמת יכול להחזיר את הילדים הביתה?

אלה, אולי, ימים היסטוריים.
מרגשים.
אני מקווה שכל החטופים ישובו
(והלואי שכל החללים ימצאו ויחזרו גם הם)

הלב מתרווח וגם חושש.
שנים רבות יחלפו עד שהפצע של ה-7 באוקטובר
יוכל להתחיל להחלים באופן משמעותי.
ויחד עם זאת,
הדבר שמסתמן עכשיו הוא שפרק אחד, יוכל להסתיים
ונוכל להתחיל להתפנות למרחב אחר.
כתבתי כאן לפני כמה ימים, ביום השנה ל-7 באוקטובר,
שזה יום שמזכיר עד כמה קשר, קרבה, משפחה, עם ומדינה
אינם דברים מובנים מאליהם.
וכמה עמוק נוכח בתוכנו הצורך בריפוי.
המצב היום, ואולי התנועה המרפאת שמסתמנת
מחזירים אותי למקום של הנתקים המשפחתיים.
מי שיכול לעשות את השינוי זה ההורים, לא הילדים.
הילדים (הסימבוליים והקונקרטיים)
יכולים לעשות עבודה טובה,
אבל מי שיכול להחזיר הביתה
זה ההורים.
הסימבוליים או הקונקרטיים.

---

זה נכון במשפחות – הורים יכולים לרפא נתקים משפחתיים.
זה נכון עם החטופים – המנהיגים הם אלה שיכולים להחזיר את כולם הביתה.
כשהורה – אמיתי או סמלי – מבין שהוא זה שצריך לעשות את העבודה,
(ולפעמים צריך לעזור לו להבין)

הכל יכול להשתנות לטובה.