לא כל עבודה פנימית עובדת

רוב ההורים שאני פוגש כבר עובדים על הנתק שלהם. ובכל זאת, הקשר תקוע.

הם קראו. חלקם הלכו לטיפול.
חלקם ביקשו סליחה, ניסו לדבר, ניסו להבין.
חלקם ניסו דווקא את הכיוון ההפוך, סנקציות וגבולות.
חלקם עושים את זה כבר שנים.

ובכל זאת, משהו לא זז.

ואז מגיעה המחשבה הזאת:
"עשיתי כבר את כל מה שאפשר.
אין לי יותר מה לעשות.
עכשיו זה תלוי רק בהם."

כדאי לעצור כאן רגע.

לא כל עבודה פנימית מזיזה נתק משפחתי.
זה לא עניין של כמה עבדת, אלא לאן העבודה הופנתה.

קורס חד-פעמי, כמה פגישות טיפול, עבודה עצמית לבד.
כל אלה חשובים, אבל לרוב הם נעצרים באותו מקום:
הם מכוונים אל הקשר החיצוני.
אל מה שהילד/ה צריכ/ה לעשות או להבין,
או אל מה שההורה עצמו צריך לעשות או להבין.

ובכל זאת, משהו לא זז.

העבודה שכן משנה היא שונה.
זאת עבודה שממוקדת בנתק הפנימי, במה שנשאר קפוא בתוכך סביב הקשר,
ולא במאמץ לשנות את הצד השני.
היא נחושה וגמישה לאורך זמן,
ולרוב היא צריכה מרחב שמחזיק אותה, לא רק עבודה לבד מול עצמך.

זה לא אומר שאין לך מה לעשות. זה אומר שיש מקום אחר להתחיל ממנו.